יום חמישי, 24 בנובמבר 2022

שוחט פרות קדושות

אמ;לק: קניתי Hoka.

בום!


את מי שעוקב אחר הבלוג וספציפית אחר סדרת הפוסטים שלי בנושא נעליים זה כנראה מאד יפתיע.

גם לי זה היה קשה לעיכול.

אבל אחת לכמה זמן כדאי להוציא את אחת הפרות הקדושות מהעדר ולהכין סטייק...


כבר לפני שנה, כשהגעתי לחנות נעלים בחיפוש אחר דגם מינימליסטי של inov8 שלא היה במלאי, המוכר ניסה למכור לי נעלים של הוקה.

הסכמתי לרוץ איתן על המסילה בחנות והופתעתי מהתחושה שלא היתה דומה בכלל למה שציפיתי.

אבל עדיין כמינימליסט בנשמה, לא יכלתי להביא את עצמי לקנות אותם ויצאתי מהחנות עם דגם אחר של Altra.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שדרופ 0 לא עושה לי טוב בריצה ונעלי ה-Altra Torin שקניתי הפכו לנעלי ההליכה היום יומיות שלי.

כך ביליתי את רוב הריצות שלי עם Inov8 Trailtalon 235. נעליים די מינימליסטיות, עם דרופ 4 וסוליה מאד דקה (7-11 ממ). זה נחמד מאד לריצה בשטח, אבל במשטח קשה זה קצת פחות נעים.

לכן ג'ינגלתי ביניהן לבין נעלי סאקוני קינברה 12 (בגובה 24-28) ממ, ובפעם השניה שנקעתי עם הסקוני את הרגל (באפריל), החלטתי שהנעלים והסטאק הגבוה שלהן פוגעות בתחושת הקרקע שלי ובהן האשם בנקעים, ולכן חזרתי לרוץ בלעדית עם ה inov8.

בשלב מסוים התחילו לי כאבים בכף הרגל שלא עזבו גם לאחר כמה ימים ללא ריצה, והרגשתי שאני צריך יותר תמיכה תחת כף הרגל.

החלטתי לשים את האמונה שלי בצד וחיפשתי נעל שתתן לי קצת יותר רכות ותאפשר לי להעלות קצת נפחים ללא כאבים.

אין מבחר גבוה של נעלים שמקיימות את הדרישות שלי, שהחשובה בהן הוא תא אצבעות רחב, וכשזכרון ה Hoka  מהנסיון בחנות עוד מקנן במוחי החלטתי להזמין את הדגם הנמוך ביותר שהצלחתי למצוא - Hoka Clifton 7 (גובה 24-29 - דרופ 5).

דוד וגולית


אז אחרי כמעט 3 חודשים וקצת יותר מ 250 קמ בנעלים, יש לי כמה דברים להגיד עליהם:

1. הן מכוערות

נכון, זה לא הדבר הכי חשוב בנעלים, במיוחד בשבילי. אבל בכל זאת, הנעל פשוט מכוערת. יש לה מראה גס מאד ותמיד נראה לי מאד מגושם. אולי צבעים אחרים היו מחמיאים לה יותר, אבל זה מה שהיה זמין במידה שלי.

2. הן מאד קלות

האמת שזה היה מפתיע. עם כל הסוליה הענקית שלהם הנעלים אפילו שוקלות פחות מה inov8 235 (שאמורות לשקול 235 גרם אבל שוקלות 255)


3. הנעלים רכות

זה כמובן יחסי, אבל ביחס לנעלי כבישטח שרצתי איתן קודם זה באמת מרגיש קצת כמו לרוץ על עננים

4. תא האצבעות סביר מינוס

תא האצבעות מאפשר תנועה יחסית חופשית לאצבעות. הוא לא רחב כמו בנעלים שחורטות את הנושא על דגלן כמו altra, inov8 ונעלי ה topo שהזמנתי לאחרונה, אבל הוא בהחלט סביר.
מה שכן, אם אני רץ איתן כמה ימים רצוף וקילומטרז' גבוה מתחילות לי שלפוחיות בבהונות.

5. הסוליה לא גמישה

אני אוהב סוליה גמישה בנעלים. מרגיש לי שזה מאפשר לרגל להתגלגל בחופשיות. בהוקה זה לא המצב. בכל זאת מרגיש שהרגל יכולה להגיע לכל טווח התנועה בין פוינט לפלקס.

6. הן די נוחות

אם אני מסיים ריצה של כמעט שעתיים בלי כאבים אז הנעליים עומדות במבחן הנוחות.

כמו שראיתי בנעלים אחרות, בדגם הזה הוקה הוסיפו לשונית בעקב שממש מקלה על נעילת הנעליים.

מצד שני. הן לא נוחות להליכה, בניגוד לנעלי הריצה האחרות שלי.

איכשהו, בהליכה הגובה שלהן מאד מפריע לי וגם אני מרגיש את חוסר הגמישות שלהן.


בסופו של דבר הנעל עמדה במטרה שלשמה קניתי אותה - לאפשר לי לצבור קילומטרים בלי כאבים.

אני רץ כיום כ 50 קמ שבועי, מתוכן יותר מ 30 עם ה Hoka, ובשאר הזמן עם ה inov8 ולאחרונה נכנסו גם topo. הכאבים בכף הרגל חלפו לגמרי.

אני כן מרגיש (וקצת מגובה בנתונים) שהקדנס שלי נמוך ב 5-10 צל"ד איתן מאשר בנעלים מינימליסטיות יותר (שזה בסה"כ הגיוני).

החסרון הכי גדול מבחינתי שהולך ומתגבר בריצות האחרונות, הוא תא האצבעות הלא מספיק רחב, ביחס ל topo ו inov8 שכנראה מעתה יגרום לי קצת להפחית קילומטרז' בהן.

בשבועיים האחרונים רצתי פעמיים עם נעלי topo cyclone שמועמדות להחליף אותן, אבל עוד מוקדם לחוות עליהן דעה.


שורה תחתונה: השד לא נורא כל כך. אני מבין למה הציבור אוהב את הנעלים האלה, ולמה הן כל כך מצליחות. אני לא עפתי על הנעלים, אבל גם לא היה לי נורא איתן.

הנעלים מאד עזרו לי לחדד את הדברים שחשובים לי ביותר בנעלי ריצה.
למרות כל האני מאמין שלי, בסוף מה שהכי חשוב לי זה לא הסוליה הדקה, ולא התחושת קרקע. הדבר שכנראה הכי משפיע על חווית הריצה שלי זה המקום בתא האצבעות.

יום שלישי, 4 באוקטובר 2022

חשבון נפש וגוף

הפוסט הקודם עסק במספרים,
והפוסט הזה, באווירת יום כיפור, ימשיך בענייני חשבון. חשבון נפש.

ביוני התחלתי להתאמן עם קבוצת טריאתלון.
לא התכוונתי לחזור לתחום הטריאתלון,
לפני הולדת הבן השני שלי קיבלתי החלטה להפסיק עם הרכיבה. היו לכך 2 סיבות: החשש מהרכיבה בכביש, וחוסר היכולת להקדיש זמן לאימונים.
אבל חיפשתי מסגרת שאוכל גם לשחות וגם לרוץ בה, וזה באמת היה מאד נוח מבחינה לוגיסטית.

הבעיה בחברות בקבוצת טריאתלון, שעולם הטריאתלון חזר לחיי, ולאט לאט עשה לי חשק.
לאט לאט הגלגלים במוח החמדן שלי שלי התחילו לחפש פתרונות יצירתיים: אולי אפשר להתאמן לטריאתלון ספרינט רק על הטריינר? ואולי בסופי שבוע קצת בגבעת המופעים?
מצאתי את עצמי סורק פוסטים בקבוצות יד 2 של אופנים בפייסבוק.
השיא הגיע ביום שישי אחד בבוקר, בין השיעורים בלימודים, שלחתי מייל לדוד רזניק לברר איתו לגבי מדידות להתאמת אופנים...

באותו ערב, באופן קוסמי, נתפס לי הגב. 
זה לא קרה באופן ישיר אחרי משהו ספציפי. הייתי בעומס אימונים יחסית רגיל, והיה קצת עומס נפשי מהעבודה. זה גם התחיל כמו כאב גב קל שחשבתי שיעבור עד למחרת.

למחרת בבוקר לא הצלחתי לקום מהמיטה. לא הצלחתי לעמוד או לשבת יותר מ 5 דקות ברצף, כולל הקרנות עד לשוק. זה היה די מפחיד כי מעולם לא קרה לי משהו כזה. הייתי בטוח שמדובר בפריצת דיסק. יומיים כאלה עד שהלכתי לטיפול אצל מטפל אלטרנטיבי שסיפק הקלה, ועוד טיפול אחרי שבוע שממש העביר את הכאבים.

לא רצתי או הרמתי משקולות כמעט 3 שבועות. 
בכל התקופה הזו שחיתי הרבה יותר (גם השתפרתי מאד בשחיה).
אחרי שבועיים חזרתי לרוץ ממש בהדרגה בשילוב הליכה. 
אחרי כמה ימים הצלחתי לייצר כבר רצף ריצה של חצי שעה. 

בבוקר יום רביעי תוכנן אימון שחיה אינטנסיבי, וחשבתי לחבר לו 20 דקות ריצה קלה. אבל יצאתי מהמים עם התכווצויות בכף הרגל, והחלטתי לוותר.
אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש לא טוב, ואחרי יומיים של פריחה בידיים, גם יצאתי חיובי לקורונה.



שוב השבתה של שבוע מאימונים,
ואחכ עוד שבוע בחו'ל עם המשפחה, שבו כן הצלחתי לרוץ מעט (אבל הכל עליות ברומניה הזו)

וכך העברתי את כל אוגוסט, עם מעט מאד אימונים, אבל הרבה מאד זמן לחשוב.
סוג של חשבון נפש.
התיחסתי למה שקרה לי בגב כסימן מהגוף שלי.
וכנראה שלא ממש קלטתי את הרמז אז גם חטפתי קורונה.

הגוף שלי מנסה לאותת לי משהו ואני לא קולט.
אי אפשר הכל מהכל, עוד ועוד אימונים מכל מיני סוגים, ומעט מדי שעות שינה.
אז התחלתי לחשב מסלול מחדש.
החלטתי להתמקד בריצה, שבסוף זו האהבה הראשונה שלי, וכוח (שזה לא משהו שאני נהנה במיוחד לעשות, אבל הכרחי בעיני בשביל לתמוך בריצה, ולתמוך בחיים בכלל).

לאור כל ההשבתה, גם עשיתי עדכון במטרות שלי. 
החלטתי לבנות תהליך הדרגתי מסודר של חזרה לריצה.
המרתון בתל אביב הומר לחצי מרתון.
ובניתי לי תכנית שבועית של 4 אימוני ריצה ועוד 2 אימוני כוח, שאני מתמיד בה בהצלחה כבר 6 שבועות, והכי חשוב, מתישבת בצורה שפויה עם שאר הדברים בחיים שלי.

גמר חתימה טובה.

יום רביעי, 13 ביולי 2022

חולה על מספרים

אני חולה על מספרים.

סאקר של תאריכים.

מת על קלישאות.

אתמול לפני 15 שנה החלטתי באמצע החיים להתחיל לרוץ, ושלשום, 15 שנה מאוחר יותר שוב נפל הפור.

כבר כמה חודשים אני מתאמן בלי מטרה.

מאז חצי מרתון ים המלח בפברואר לא ממש היתה לי מטרה, ואני, חוץ מזה שאני איש של מספרים, אני גם איש של מטרות. מטרה מפקסת אותי. מטרה מובילה לתכנית, ותכנית אימונים עושה לי סדר.


האמת זה היה מרענן, וקצת חביב. 

הגישוש הזה.

לפני חודשיים, התחלתי קורס מדריכי ריצות ארוכות, ואמרתי לעצמי - אולי אקח את הידע שאצבור בקורס ואבנה לעצמי תכנית אימונים למרתון? בכל זאת עדיף שאתגלח על עצמי מאשר על אחרים, לא?

גם יכול להיות נחמד לרוץ מרתון לכבוד יום הולדת 42. (סאקר של מספרים כבר אמרתי?)

אבל האמת, לא בא לי עכשיו לרוץ 4-5 פעמים בשבוע, ואז גם להפצע.

אגב פציעות, לפני 3 חודשים נקעתי את הרגל בריצה, והתחלתי לשחות קצת. זה עשה לי חשק להשתפר. 4 שנים אחרי שהפסקתי לשחות במאסטרס של TI, חיפשתי לי מסגרת חדשה לשחיה. מפה לשם, מצאתי את עצמי שוב אחרי עשור, מצטרף לקבוצת טריאתלון.

לא חזרתי לרכוב. רכיבה בכביש היום נראית לי כמו רולטה רוסית, ומכל 3 הענפים זה היקר ביותר, הכי מורכב לוגיסטית ודורש הכי הרבה זמן באימונים (מה שאין לי).

אבל חזרתי לשחות, ואפילו בים.

לאחרונה גם גיליתי את ספורט ה swimrun שמשלב בין השניים.

ושוב, חיפשתי מטרה. 

אולי איזה תחרות swimrun? כרגע זה רק בחו"ל

אולי זוגות בטריאתלון, אפילו בחצי איש ברזל? זה מצריך למצוא רוכב


ככל שהקורס מתקדם ונכנסים לחלקים מעשיים יותר, יותר ויותר בא לי ליישם מה שאני לומד, אז אתמול, בשיתוף פעולה עם מאמני החדש יורם, התקבלה ההחלטה - מרתון תל אביב ב 24.2.23.


10 שנים אחרי המרתון האחרון שלי בתל אביב, בגיל 42.5, ארוץ את המרתון הרביעי שלי, גם כן בתל-אביב.

חולה על מספרים, כבר אמרתי?


נקווה שהשנה יהיה יותר יבש


יום שני, 28 במאי 2018

איך הצלתי את הבולבול

האמת שעל הקופירייטינג הגאוני הזה אחראים דורקס ולא אני, אבל באמת הצלתי היום בולבול!

מקרה שהיה כך היה:

במהלך התארגנות הבוקר איתי בישר לי שהוא ראה ציפור בחלון.
בהתלהבות מדומה עניתי לו "וואו! באמת?  איזה יופי!" והתכוונתי לפנות לענייני, אך הוא היה עיקש וגרר אותי לראות את הציפור, ואכן ציפור (לא מוכשרת במיוחד) הצליחה להתקע בין התריסים בויטרינה שלנו בסלון למעקה זכוכית גבוה שם.

סגרתי את התריסים והזזתי אותם כדי שיהיה לה יותר מקום (בין החלון לויטרינה) להמריא ולעוף משם, אך זה כנראה היה לה גבוה מדי, או שהיתה פצועה והיא לא ממש הצליחה לעשות את זה.


בשלב הזה התקשרתי לשירות הוטרינרי. הם יכולים לשלוח תורן, אבל אני אצטרך ללכוד את הציפור ולהוריד אותה למטה כי הם לא נכנסים לשטח פרטי.

מיהרתי ופיזרתי את הילדים למסגרות (למרות העניין הרב שהביעו בציפור) וחזרתי הביתה.
בעצת חברה הצלחתי לדחוק אותה לפינה וללכוד אותה בעזרת מגבת.


קצת חששתי לשחרר אותה מהחלון, כי אולי היא פצועה ותתרסק לי על הכביש אז ירדתי לחצר הבית, הנחתי אותה בעדינות והתרחקתי.
הציפור (שהיתה אמנם כנועה בידים שלי אבל עם עיניים פקוחות) עצמה עיניים ולא זזה. שכבה לה כמו מתה, אבל ראיתי שהיא נושמת.


למרות שהחזקתי אותה מאד בעדינות חששתי שפגעתי בה, אז התקשרתי שוב למוקד והם אמרו שתורן יגיע תוך 20 דקות, ובינתיים שאשים אותה בקופסא כדי להגן עליה מחיות אחרות (באמת יש לנו איזה חתול מקומי בחצר הבניין שהיה שמח על הצ'ופר)

עליתי הביתה, לקחתי קופסת נעליים וירדתי למטה שוב. הציפור לא זזה.
ניסיתי להעביר אותה לקופסא ואז פתאום היא פקחה עיניים והתעופפה משם.

שניה אחר כך הגיע החתול.

לא ברור לי למה היא חיכתה כל כך הרבה זמן ושיחקה אותה מתה, אבל טוב שזה נגמר כך.
בכל זאת, כמעט ציפור לאומית.

יום שני, 2 באוקטובר 2017

סיפורה של שידה

יום שישי. ערב יום כיפור לפני 7 שנים.
חוזרים מלילה ללא שינה אחרי "ריצת סליחות" ברחובות ירושלים.
מצאתי יום קודם שידת החתלה מהממת בפתח תקווה, יד שניה, כמו חדשה בשליש מחיר משידה חדשה.
אמנם אני גמור מעייפות אבל נעמה עלולה ללדת כל יום, ועד שהצלחתי לשכנע אותה שאפשר לחסוך ולקנות שידה יד שניה.
ביקשתי משטיינברג שיבוא עם הקנגו, ויעזור לנייד אותה מפתח תקווה הביתה לרעננה. (אני חושב שגם הוא היה אחרי ריצת לילה ללא שינה).
ההובלה עברה בהצלחה. מגיעים הביתה, ו.. השידה לא נכנסת במעלית.
לא משנה איך ניסינו להפוך ולסובב, לא נכנסת.
טוב, נסחוב.
עץ מלא חברים. גם בלי המגירות זה כבד. (ואז עוד הייתי חלש). 5 קומות ברגל. נשבר הגב.



2 ילדים, 7 שנים, וכבר אין מקום לשידה בבית.
פרסמתי ביד 2, וגם טרחתי והזהרתי את כל מי שהתקשר (אפילו רשמתי במודעה), השידה לא נכנסת במעלית. תצטרכו להוריד אותה 5 קומות ברגל.

אתמול הגיע מישהו עם חבר לקחת אותה.
החבר בחור רציני, בא עם מברגה. "צריך לפרק".
עכשיו מדובר בשידה רצינית, שזה גם חתיכת פרויקט לפרק ולהרכיב אותה, ובכל זאת. הוא אומר לבחור (נקרא לו א'): "תקשיב אני לא יכול לסחוב כזה דבר. צריך לפרק". (אני כבר אמרתי בטלפון שהייתי עוזר אבל אני לבד עם הילדים ולא יכול לרדת...)

במשך 40 דקות הוא עבד כדי לפרק 40% מהשידה, ולסמן לעצמו חזרה כדי להרכיב אותה, ובסוף את השלד הם עדיין הורידו במדרגות 5 קומות.
לדעתי יהיה להם קשה מאד להרכיב אותה חזרה לאיך שהיתה, אבל... זו כבר בעיה שלהם.

כשראיתי, את החבר מפרק, ועובד סופר קשה, אמרתי לא': "תשמע, אתה צריך להזמין אותו לאיזה ארוחה או משהו".
- "זה בן דוד שלי". הוא אומר לי.
- "ובכל זאת. במינימום".

הספקתי כבר לשכוח כמה זה היה קשה, אבל אתמול הבנתי שלהעביר שידת החתלה, זה כנראה בטופ של מה שמגדיר חברות.
שטיינברג, יא מלך. תודה!

יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

גופיה

21:00. חוזר מאימון שחיה מורעב.
אור בחדר הילדים.
הם לא ישנים? בית ספר מחר...
איתי יושב על המיטה בלי חולצה. נעמה שואלת אם אני יודע איפה הגופיות.
כל הקיץ לא הלך פעם אחת עם גופיות, ובדיוק בשבת עשיתי סדר ודחפתי את כולן בארון למעלה מאחורה.
נעמה נותנת לי מבט של "עכשיו תורך" והולכת לסלון.
איתי זועף שהוא רוצה לישון עם גופיה כי הוא קיבל מכה ביד.
רועי זועף שאיתי לא נותן לו לישון.
אני עולה על כיסא. מוציא גופיה.
"לא את זאת!"
- איזה אתה רוצה?
- בלי ציור. עם פסים צבעוניים.
במקרה אני שולף גופיה שהוא מעולם לא לבש בלי ציור ועם פסים צבעוניים.
- "לא את זאת".
עובר על כל הגופיות בארון. 12 במספר. וכולן לא מספקות את הילד.
- "איתי. אלה כל הגופיות שיש לנו."
- "אני רוצה גופיה!"
-  "אוקי. אני סופר עד 3 ואז יורד מהכסא. ואם אני יורד אני לא עולה שוב. מצדי תישן בלי חולצה" (Big mistake...)
1..2..3
יורד ויוצא מהחדר.
איתי בוכה. רץ לסלון ומתנחל על הספה. "גופיה!"
רועי: "תכבו את האור!"

אוקי. לא עבד האולטימטום... נשנה גישה.
מתישב לידו ומחבק אותו.
"איזה תנועה חדשה למדתם היום בקפוארה?"
- "לא רוצה לגלות!"
"עכביש? לא.. עקרב? לא.. צרצר? ג'ירפה?"
- "לא רוצה!"
"מה אכלת היום בגן? פסטה? פתיתים? אורז? קוסקוס? בורגול? פירה?"
אין שת"פ.
"איפה המכה ביד? איך קיבלת אותה?"
"בגן. ואחר כך מהשידה הלבנה".
"איזה גופיה אתה רוצה ללבוש? איזה צבע? אולי שקופה?"
- צהוב זוהר
- ואיזה ציור אתה רוצה שיהיה עליה?
- דולפין!
- אוקי.

אני הולך לחדר והוא אחרי בסקרנות.
מטפס שוב על הכסא. מוצא גופיה עם דינוזאור צהוב.
"אוקי פה יש דינוזאור צהוב מקדימה אתה רוצה שאני אצייר לך דולפין מאחורה?"
- לא. אני רוצה שתצייר דולפין על גופיה בלי ציור.
שולף את הגופיה המקורית, ההיא עם הפסים הצבעוניים.
"אוקי. אז לצייר לך דולפין?"
- כן.
"אבל אני לא מצייר כל כך טוב. אולי נלך מחר לחנות ונשים הדפס של דולפין?"
- לא. אז תצייר לי משהו אחר.
"אתה רוצה שאני אצייר ירח וכוכבים?" (כמה זה כבר יכול להיות מסובך)
- ושמש! (בהתלהבות)
- "איך שמש? בפיג'מה? וביחד עם הירח?"
- תצייר את השמש למעלה ואת הירח והכוכבים למטה.

ביום העצמאות קניתי טושים זולים לציור על בד. לא יודע מה איכותם וגם לא השתמשנו, אבל איכשהו המזל שיחק לי ומצאתי אותם תוך שניה. הולך למטבח.

"אבא, אני יכול לבוא לראות אותך מצייר?"
- כן.

אז הוא בחר את הצבעים לשמש, ולירח, ואת המיקומים והגדלים.

"אבא. אתה יכול לצייר עוד משהו אחד?"
- מה?
"אותי."

"ואתה יכול לצייר לי ביד את הצעצוע האהוב עלי? המחשב הנייד שלי" (נשבע לכם יש דבר כזה. קיבל מתנה מסבא וסבתא לגיל 4)


לא בטוח שישרוד כביסה

"אבא. אני יכול ללכת עם זה לגן מחר? להראות לכולם?"

- כן, אבל אולי נשאיר את זה שיתיבש ללילה. אתה רוצה לישון עם גופיה אחרת?

- כן. איזה שאתה רוצה.

יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

מתחטב

אמ;לק


אני יודע שקשה להאמין שזה אני בתמונה הימנית, ורק לפני חודשיים, ורק 5 ק"ג יותר. ונכון שעם הבדלי השיזוף (בכל זאת שמתי חולצה להסתיר את השומנים) זה ממש נראה כאילו הדביקו את הראש שלי על גוף אחר, אבל לא. אני לא כל כך טוב בפוטושופ.

הסיפור המלא

בשנה האחרונה נהייתי לארג'. פיזית. מדיום כבר לא עלה עלי. בהתחלה ייחסתי את העליה במשקל ובמידת החולצה למסת שריר. אמרתי לעצמי שאני מתרחב בכתפיים, וזה מאד הגיוני.
באמת העליתי קצת מסת שריר. אבל גם הרבה "לא מסת שריר".
אחכ גם המכנסיים החלו להיות צמודים, ובסוף גם הלארג' לא הסתיר את השומנים.

במשך כמה חודשים ניסיתי להקפיד על התזונה, אבל זה לא עבד לי. לא הצלחתי לראות ירידה במשקל (או בהקפים).
היה ברור לי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים, אבל מצד שני גם לא בא לי. פשוט לא היתה לי מוזה.
ראיתי את הספרות עולות ועולת במשקל. כבר חציתי את ה 78 ק"ג, אבל זה לא היה מספיק בשביל לגרום לעשות משהו.
ואז הגיע סלפי עם ידידה שהבהיל אותי. בדרך כלל אני לא רואה את עצמי, ופשוט לא יכלתי להתעלם מהתמונה הלא מחמיאה.

אחרי האחים גיל אני עוקב כבר המון זמן (עוד מהתקופה שהיו טבעונים...).
התכנים האינטרנטים שלהם מאד מוצלחים בעיני, וכבר תקופה ראיתי שהם מפרסמים תכנית אינטרנטית ל"בריאות ומשקל מנצחים ב 60 יום". באחד הפרסומים נתקלתי במבצע של 200 ש"ח, ואמרתי לעצמי "יאללה. נלך על זה. זה כמו עלות של אימון אישי אחד. מה כבר יכול לקרות?"

אקסטרים פליאו

בתכנית של האחים גיל יש 4 מרכיבים מרכזיים לאורח חיים בריא: תזונה, תנועה, שינה וסטרס.

התכנית מתחילה בשאלון עם 9 שאלות, על מנת להתאים את תכנית התזונה האישית (עד כמה שאפשר):
זכר / נקבה
אוכל בשר / צמחוני (עם או בלי דגים) / טבעוני
גיל, גובה, משקל
כמה שעות פעילות גופנית מבצעים בשבוע ואיזה סוג?
וכמה משקל עודף מעוניינים להוריד?

לאחר המענה על השאלות מקבלים קובץ עם 36 מתכונים (12 ארוחות בוקר, צהרים וערב) שמהם אמורים לבחור את הארוחות שאוכלים בתכנית. קובץ הארוחות הוא אמנם שונה בין אדם לאדם אבל עקרונות התכנית זהים לכולם, והעקרונות הם אלה שלדעתי עושים את ההבדל החשוב ביותר.

מצד אחד אי אפשר לקרוא לזה פליאו והאחים לא משתמשים במונח הזה בשום שלב. בחלק ממתכוני הבוקר והערב יש אפילו פרוסת לחם (רחמנן ליצלן). מצד שני ממליצים לוותר על הפרוסה הזו, ופרט אליה האוכל (ועקרונות התכנית) פליאו למהדרין, ויש שיאמרו פליאו מחמיר. בעצם כמו אתגר 30 הימים. רק 60 יום.
(אני לא יודע איך נראים התפריטים הטבעונים והצמחוניים אבל התפריט שכולל בשר נראה כך).

אז מה עקרונות התזונה הכל כך חשובים (שאף אחד מהם לא חדש לי, אבל עד התכנית אף פעם לא יישמתי אותם:

2-3 ארוחות ביום וללא ארוחות ביניים

זה עקרון ממש חשוב, שמעולם לא טרחתי ליישם, עד שהתחלתי עם התכנית. המטרה שלו היא לשמור על על רמת אינסולין קבועה ונמוכה בדם וכך לאפשר שריפת שומנים.
עוד ספיחים לעקרון הזה הם הקפדה על לפחות 3 שעות בין ארוחה לארוחה, וכן 3 שעות בין הארוחה האחרונה לזמן השינה, וכל זה בשביל לאפשר לגוף לסיים את העיכול ולהתפנות לפעילות ההורמונלית החשובה שלו.
בין הארוחות מותר רק לשתות: מים, סודה, תה או קפה (ללא חלב או המתקה).
אני חייב לציין שאני מבין את הערך של העקרון הזה, אבל הוא היה לי קשה מאד ליישום. ואם יש לי איזושהי ביקורת על התכנית, היא רק על הנסיון לשווק אותה כ"לרזות בדרך קלה ופשוטה". העקרונות הם מאד פשוטים, אבל היישום שלהם, לדעתי דורש המון משמעת וכוח רצון. כמעט כל ארוחה בתכנית היא ארוחה שצריך לבשל, ולפעמים עברו גם 8 שעות מהרגע שאכלתי צהרים עד שהגעתי הביתה, ואז בשיא הרעב לעמוד ולבשל זה משהו שלא כל כך פשוט. אנחנו מורגלים בנשנוש. אני מחשיב את עצמי כאדם עם כוח רצון ומשמעת גבוהה, ולכן לא סטיתי מהעקרון הזה אף לא פעם אחת בכל התכנית (כולל ביום הולדת של איתי ששתיתי רק מים), אבל עדיין זה דרש ממני המון כוח רצון, ואני חושב שקל מאד להשבר או לא להקפיד על העקרון הזה, ולדעתי הוא סופר חשוב וזה שתורם הכי הרבה לתוצאות.
הדרך שלי בכל זאת להתמודד איתו היתה להוסיף עוד כוס קפה אחת ביום שקצת עזרה לי להתמודד עם הרעב.

3 פעמים בשבוע ממליצים לדלג על אחת הארוחות. זה לא היה לי קשה כי גם ככה אני קם בבוקר ושותה קפה ולא ממש יכול לאכול איזה שעה-שעתיים אח"כ. בעבר הייתי מנשנש עד ארוחת הצהרים אבל עכשיו פשוט המשכתי את הצום.

בכל ארוחה לפחות חצי מהצלחת ירקות חיים

העקרון הזה הוא סופר חשוב ואני מקפיד עליו עדיין. הוא חשוב גם כדי לוודא שאוכלים מספיק ירקות, שלהבנתי הם המקור הטוב ביותר להמון ויטמינים ומינרלים חיוניים, וגם כי בסופו של דבר נפח הירקות בצלחת תורם לשובע ובא על חשבון פחמימות.
מצד שני כל יום לעמוד עכשיו 3 פעמים ולחתוך סלט?
לצורך העניין הזה גייסתי חבר שישב בארון ללא שימוש 4 שנים מאז שקניתי אותו, ועכשיו הוא החבר הכי טוב שלי - הסלייסר!

לפני
אחרי

אז נכון שלאכול ירקות שחתוכים גס וללעוס אותם טוב יגרום לי לספוג מהם הרבה יותר ויטמינים, אבל בצורה הזו אני אוכל הרבה יותר ירקות. אז עשיתי את השיקול שעדיף שאוכל הרבה ירקות עם קצת ויטמינים מאשר לא לאכול בכלל, וזה הקל עלי את החיים. תוך שניות הסלט מוכן, והרבה ממנו.
עוד חבר של כבוד במטבח שלי הוא חומץ תפוחים, שהפך להיות המתבל מספר אחת לסלט (בצירוף מלח ופלפל)

 חומרי הגלם

כפי שאמרתי קודם אני לא יודע איך נראים התפריטים הצמחוניים, אבל תפריט אוכלי הבשר הוא פליאו למהדרין.
  • אין מוצרי חלב בכלל. זה לא היה לי קשה כל כך. כבר עשיתי בעבר תקופה של 3 חודשים ללא מוצרי חלב, וכבר הרבה זמן שאני שותה אספרסו נקי.
  • שמנים בשימוש: שמן זית וקוקוס בלבד.
  • ללא דגנים (פרט לפרוסת הלחם הזו, שכמובן גם ממנה נמנעתי) 
  • ללא פירות (פרט לאותו תפוח לקינוח, ואבוקדו)
  • קינוחים מותרים: חופן אגוזים או תפוח או 2 קוביות שוקולד מריר 85%, ובצמוד לארוחה
לגבי התפריטים, נצמדתי להם בשבוע הראשון, אבל אח"כ הבנתי את העקרונות של חלוקת הצלחת וחזרתי למתכונים שלי, תוך שאני שומר על הרכב הירקות/חלבונים/שומנים/פחמימות בארוחות.
(אגב, אפשר להחליף את סדר הארוחות בוקר/צהרים/ערב ויש הרבה חופש לגוון)

כמה צלחות לדוגמא:
ארוחת בוקר
צהרים



ערב



אפשר לראות שאת עיקר הפחמימות אכלתי בערב.

חפרתי הרבה על תזונה כי תכלס, זה הדבר שלדעתי משפיע הכי הרבה, אבל יש עוד מרכיבים שמשלימים את התמונה:

פעילות גופנית

פעילות גופנית היא גם מאד חשובה, ורצוי פעילות בונת שריר שתעזור לגוף לשרוף שומנים גם במנוחה. אחד הדברים שמתיחסים אליו בתכנית הוא כמה מזמן העירות אנחנו נמצאים בתנועה. כשאני מתאמן אני עושה את זה בצורה מאד אינטנסיבית, אבל זה בסה"כ 3 פעמים בשבוע במשך שעה. מה עם שאר הזמן? רוב הזמן אני יושב במשרד. ויש חשיבות להניע את הגוף כמה שיותר בזמן העירות. האחים נותנים לא מעט טיפים, אבל חייב להודות שלא יישמתי יותר מדי, וחבל. 
מבחינת הפעילות הגופנית הייזומה שלי עשיתי בין אימון כוח אחד לשניים בשבוע: אחד עם גיל (ליאור, לא מהאחים, למרות שהוא אח על מלא) ועוד אחד כשיצא עצמאית בחדר כושר.
בנוסף (ובלי קשר ישיר לתכנית) התחלתי לשחות בקבוצת מאסטרס שעה בשבוע אז זה גם סוגר את הפינה האירובית.
בכל שבוע מ 8 השבועות נחשפים עוד תכנים אינטרנטים באתר, והשבוע השני עוסק בתנועה. אז אחרי שקיבלתי מוטיבציה והבנתי את החשיבות בשבוע הזה הלכתי יותר ברגל. אפילו רכבתי באופניים לעבודה איזה פעם. עליתי קצת במדרגות במקום המעלית, אבל עם יד על הלב - זה לא ממש תפס.

שינה

עוד עקב אכילס שלי הוא הקפדה על מינימום שעות שינה, ובשבוע השלישי החלו לדבר על החשיבות של שינה, לשריפת שומנים ולבריאות בכלל. בשבוע הזה הקפדתי לישון יותר, ובאמת הרגשתי את ההבדל, אבל שוב לצערי - לא תמיד אני מקפיד. אני יכול בהחלט להגיד שאם אני מסיים לאכול ארוחת ערב מוקדם יותר ונכנס למיטה מוקדם יותר, ולא צופה בטלויזיה לפני השינה - השינה שלי יותר איכותית ואני קם רענן וקליל הרבה יותר.
ושוב כאמור. לא מספיק יישמתי.

סטרס

העקרון הזה מתיחס לאורח החיים המערבי, מרובה המשימות והריצות, ועשייה של הכל "על הדרך", כולל האכילה. הורמוני הסטרס שנמצאים כל הזמן בגוף גם הם מפריעים לשריפת השומנים ויש חשיבות למזער אותם.
הדבר המרכזי שיישמתי מהעקרון הזה הוא את נושא האכילה המודעת.
אני כבר לא אוכל מול הטלויזיה או מול הטלפון. אני יושב ליד השולחן ואוכל מהצלחת שלי אחרי שסיימתי לסדר אותה, ואוכל לאט (לא מספיק אבל הרבה יותר מבעבר. אפילו פעם אחת סיימתי אחרי החברים מהעבודה והם נאלצו לחכות לי...)


אז מה מיוחד בתכנית הזו? כי תכלס כמעט כל העקרונות שציינתי היו מוכרים לי וכנראה לכל מי שאכל פליאו.
אז קודם כל יש הרבה תכנים אינטרנטים שמקבלים בתכנית שלא חשפתי כאן, על כולסטרול, שומן רווי, בדיקות דם ועוד (בכל זאת נשאיר לאחים קצת פרנסה)
שנית, הדרך בה האחים מנגישים את המידע לדעתי מאד מוצלחת. יש תמיד הסבר תיאורטי על איך דברים עובדים בגוף, ואז הסבר פרקטי איך להשיג את המטרות. האחים מסבירים את התכנית בצורה טובה, ונעימה. אני מעולם לא עשיתי תכנית "דיאטה", ולכן לא יכול להשוות לשום דבר אחר, אבל התחושה שלי מהתכנית היתה מאד נעימה. הכל בסדר. לפעמים בקבוצות פליאו אינטרנטיות יש וייב קצת מיליטנטי וחסר סבלנות, וכאן פשוט היתה תחושה נעימה שעזרה למוטיבציה. 
יש גם שירות תמיכה שאפשר לשלוח אליו מיילים עם שאלות, שהשתמשתי בו 3 פעמים וקיבלתי תשובה תוך 24 שעות. כפי שאמרתי בהתחלה. אני לא יודע אם התכנית הזו תתאים לכל אחד. עבורי היא היתה בדיוק מה שהייתי צריך, ואני חושב שבתמורה למחיר הבאמת זעום שלה - שווה לנסות.

דבר במספרים

ביום תחילת התכנית 5.6.2017 עליתי על המשקל שהראה 76.3 ק"ג. אציין שנרשמתי לתכנית שבוע וחצי לפני שהתחלתי אותה באמת, ועצם ההרשמה כבר עושה הבדל, כי כבר התחלתי להחשף לתכנים באינטרנט. אני חושב שלפני התכנית המשקל שלי היה קרוב ל 78 ק"ג.
אמנם לא מדדתי היקפים או אחוזי שומן, אבל לפחות יש תמונה (שצולמה יום אחרי תחילת התכנית).
אחרי שבועיים בתכנית כבר ירדתי 3 ק"ג. ולמרות שהרגשתי קליל וטוב זה קצת הלחיץ אותי כי חששתי מאיבוד מסת שריר (שנבנתה בעמל רב). אז תיספתי חלבון לכל ארוחה ותגברתי עוד יותר את כמות הפחמימות אחרי אימונים. זה קצת מיתן את הירידה שלי, ו 6 שבועות מתחילת התכנית כבר הגעתי ל 71.3 ק"ג. 5 ק"ג פחות מתחילת התכנית, והכי נמוך שהגעתי. בשבועות האחרונים של התכנית הקפדתי קצת פחות והיו יותר ארוחות חגיגיות שהרשיתי לעצמי בהם קצת יותר מבדרך כלל, אבל גם הצלחתי לאזן את זה, וגם היום, אני נמצא פחות או יותר באותו איזור של משקל.
אני לא חושב שאיבדתי יותר מדי מסת שריר אם בכלל. בכל מקרה, בתקופה הזו הכושר הגופני שלי רק השתפר.

עם הפנים קדימה

60 הימים כבר הסתיימו, אך אני עדיין רוצה להמשיך בחיטוב, או לפחות לשמור על מה שהשגתי, ולכן כנראה שאשמור על רוב עקרונות התכנית, לפחות ב 80% מהזמן.