ברוכים הבאים לפוסט השלישי בסדרה על נעלים.
בפוסט הזה אתאר את התהליך האישי שאני עברתי בשנתיים וחצי האחרונות שמדגים איך כמו בתזונה גם בנעליים, אפילו התיאוריה ההגיונית ביותר דורשת התאמה אישית.
הענין שלי בנעלים החל לפני שנתיים וחצי, עם הופעת הפלנטר פשיאטיס שלי.
לפני כן הייתי בוחר נעליים של חברות הריצה המוכרות, לפי הקטגוריה ש"מבחני ההתאמה" סיווגו אותי אליה.
לפני כן הייתי בוחר נעליים של חברות הריצה המוכרות, לפי הקטגוריה ש"מבחני ההתאמה" סיווגו אותי אליה.
הפציעה הזו שהיתה אחרונה בסדרה ארוכה של פציעות ריצה שלי, היתה גם המתמידה והטורדנית מבין כולם (ועד היום מלווה אותי ברמה זו או אחרת).
אחרי קריאה מרובה של המון חומר באינטרנט במקביל לנסיון לטפל בעצמי, התחלתי לחשוב גם על מניעה של פציעות, ופה התחיל גם הדגש על הנעלים.
בתור התחלה חיפשתי נעליים שיתמכו לי בקשת כדי להוריד קצת מהעומס ולתת לפאשיה שלי להחלים, וביליתי המון המון זמן בקרוקס. בשלב הבא נחשפתי לכל התיאוריה המינימליסטית שפרטתי בפוסט הראשון, והיא היתה מאד הגיונית. החלטתי שחשוב לחזק את הרגליים ורכשתי לי מספר זוגות מינימליסטים לנסיון שהזוג המנצח מביניהם היה ה new balance minimus trail.
הנעלים האלה הרגישו כמו כפפה. היו גמישות, קלות בטירוף, מאד נוחות וביליתי איתם ימים שלמים. הלכתי איתן לעבודה ולאימוני קרוספיט.
הן אמנם היו מאד נוחות אבל אחרי יום שלם בהן, או אחרי אימון שכלל הרבה קפיצות או ריצה על בטון הרגשתי החמרה במצב הרגל שלי. בנוסף, מצב הפלנטר פשיאטיס שלי לא הראה סימני שיפור.
לפני בערך שנה הלכתי שוב לאורתופד שהציע שעלי ללכת בנעליים שיתמכו יותר בקשת ויאפשרו לפאשיה שלי את המנוחה הדרושה לה כדי להחלים.
עכשיו הייתי בבעיה, כי כל כך התרגלתי לנוחות, הגמישות והקלות של המינימוס שאף נעל אחרת לא היתה לי נוחה (וניסיתי מספר זוגות, אפילו דגמים של חברות כמו Zoot שדגם ישן היה לי נוח אבל החדש שהחליף אותו כבר לא), עד שגיליתי את הנאנו.
הנאנו - Reebok CrossFit Nano 2.0 הן הנעלים הכי נוחות שיצא לי להתקל בהן ונראה כאילו נוצרו ממש בשבילי.
הן גמישות, בעלות דרופ של 4 מ"מ, ללא toe spring, תא אצבעות רחב ומצד שני הסוליה שלהן מספיק עבה בשביל שלא ארגיש כאבים אפילו אחרי יום שלם או אימון אינטנסיבי בהן.
יש לי כיום 3 זוגות (ב 3 צבעים), ופרט לאירועים בקוד לבוש או לים אני הולך רק בהן. אפילו קניתי לאחרונה זוג לנעמה.
ואכן הרגל שלי קיבלה את המנוחה הדרושה לה להתאושש, והכאבים שלי כמעט ולא מורגשים היום.
אני גם חושב שהתקופה שלי בהנעלה מינימליסטית שיפרה מאד את טווח התנועה של כף הרגל שלי, וחיזקה אותה.
בתקופה האחרונה אני מנסה לחזור לרוץ קצת וכל נעל ריצה "מסורתית" שאני מנסה היא בעלת סוליה מאד קשיחה וצפופה לי באצבעות (אפילו נעלי קרוספיט ייעודיות לריצה). אפילו בנעלי nike free הרגל שלי מרגישה כלואה.
מדי פעם אני מנסה נעליים מינימליסטיות טהורות של חברות כמו inov-8 או vivobarefoot והרגל שלי עדיין לא במצב שיכולה ללכת בהן. אני עדיין צריך את התמיכה.
מצד שני אני גם לא יכול לחזור אחורה לנעלים שנעלתי פעם.
הפכתי מאד רגיש למספר פרמטרים:
1. משקל - לא מסוגל לנעול נעליים כבדות.
2. תא אצבעות רחב - נראה כי האצבעות שלי החלו להתפרש יותר בנעל ואני חייב נעליים עם תא אצבעות רחב או גדולות בחצי מידה ממה שהייתי נועל פעם.
3. גמישות סוליה - תתפלאו כמה מעטות נעלי הספורט והריצה שהסוליה שלהן באמת גמישה ומאפשרת תנועה חופשית של כף הרגל.
4. תמיכה בקשת - זה פרמטר שאני עדיין לא יכול לוותר עליו, וכנראה שאני אפילו צריך אותו בשביל להחזיק יום שלם של פעילות בנעל ללא כאבים.
5. רכות הסוליה - אני לא יודע אם מדובר על רכות או עובי מינימלי. אני גם לא יודע אם הסוליה של הנאנו עבה יותר מהסוליה בת ה 11-15 מ"מ של ה minimus, אבל משהו בה הרבה יותר רך וסופג זעזועים, ולמרות זאת עדיין מאפשר לה להיות גמישה.
6. drop מינימלי - אני מנסה כמה שיותר לשמור על מנח יחסית ניטרלי של כף הרגל ודרופ של 4 מ"מ מרגיש לי מצוין. יותר מזה כבר מרגיש לי מוזר. פחות מזה עוד לא מצאתי עם סוליה עבה ורכה מספיק.
תהליך דומה של חיפוש עברתי בקיץ האחרון אחרי שסנדלי השורש בני ה 8 שלי התפרקו.
בתחילה ניסיתי להזמין מהאינטרנט זוג זול של סנדלי teva שהתבררו כקשים ולא נוחים.
אח"כ נשברתי והחלטתי ללכת לרכוש זוג סנדלי שורש חדשים (לא יאמן שהזבל הזה מתומחר בכ 300 ש"ח) אך הנוקשות והדרופ הגבוה שברו אותי,
ניסיתי ללכת לכיוון המינימליסטי בעקבות סקירת ה vivobarefoot ulysses של רן, אך הם היו מינימליסטיים מדי ומיד הרגשתי כאבים בעקב.
ואז גיליתי את ה Keen Clearwater CNX. סנדל מהגזרה היחסית מינימליסטית של חברת keen. לא מינימליסטי כמו היוליסס, אך פי כמה מינימליסטי ביחס לכל סנדל שטח אחר.
מדובר בסנדל קליל, גמיש, מותאם למים שהרגיש נוח מהשניה הראשונה בו נעלתי אותו. בתחילה לא אהבתי את המראה שלו כי סנדל לטעמי אמור להיות פתוח מקדימה, אבל עם נוחות לא מתווכחים, וגם די התרגלתי לנוחות שאבנים קטנות לא נכנסות לנעלים, ולפטנט הסגירה המוצלח של הסנדל.
לקח לי לא מעט זמן אבל בסופו של דבר ביססתי אפיון למה שחשוב לי בנעליים. הנאנו וה keen cnx הן בינתיים הנעלים היחידות שעונות על הקריטריונים מלמעלה. עדיין לא מצאתי את הנעל האידיאלית לריצה מבחינתי והייתי שמח לנעל עם קצת יותר רכות (שעדיין עונה על שאר הקריטריונים). אם יש לכם רעיונות אשמח לשמוע. אציין גם שלא ויתרתי על המינימליזם והרגליים שלי כל הזמן עוברות תהליך של חיזוק וגמישות ואני מקווה שבהמשכו אוכל אפילו ללכת זמן רב יחף ללא כאבים.
שורה תחתונה -
בתור התחלה חיפשתי נעליים שיתמכו לי בקשת כדי להוריד קצת מהעומס ולתת לפאשיה שלי להחלים, וביליתי המון המון זמן בקרוקס. בשלב הבא נחשפתי לכל התיאוריה המינימליסטית שפרטתי בפוסט הראשון, והיא היתה מאד הגיונית. החלטתי שחשוב לחזק את הרגליים ורכשתי לי מספר זוגות מינימליסטים לנסיון שהזוג המנצח מביניהם היה ה new balance minimus trail.
 |
| מימין דגם השטח, משמאל דגם הכביש (לכביש דווקא לא התחברתי) |
הנעלים האלה הרגישו כמו כפפה. היו גמישות, קלות בטירוף, מאד נוחות וביליתי איתם ימים שלמים. הלכתי איתן לעבודה ולאימוני קרוספיט.
הן אמנם היו מאד נוחות אבל אחרי יום שלם בהן, או אחרי אימון שכלל הרבה קפיצות או ריצה על בטון הרגשתי החמרה במצב הרגל שלי. בנוסף, מצב הפלנטר פשיאטיס שלי לא הראה סימני שיפור.
לפני בערך שנה הלכתי שוב לאורתופד שהציע שעלי ללכת בנעליים שיתמכו יותר בקשת ויאפשרו לפאשיה שלי את המנוחה הדרושה לה כדי להחלים.
עכשיו הייתי בבעיה, כי כל כך התרגלתי לנוחות, הגמישות והקלות של המינימוס שאף נעל אחרת לא היתה לי נוחה (וניסיתי מספר זוגות, אפילו דגמים של חברות כמו Zoot שדגם ישן היה לי נוח אבל החדש שהחליף אותו כבר לא), עד שגיליתי את הנאנו.
הנאנו - Reebok CrossFit Nano 2.0 הן הנעלים הכי נוחות שיצא לי להתקל בהן ונראה כאילו נוצרו ממש בשבילי.
הן גמישות, בעלות דרופ של 4 מ"מ, ללא toe spring, תא אצבעות רחב ומצד שני הסוליה שלהן מספיק עבה בשביל שלא ארגיש כאבים אפילו אחרי יום שלם או אימון אינטנסיבי בהן.
יש לי כיום 3 זוגות (ב 3 צבעים), ופרט לאירועים בקוד לבוש או לים אני הולך רק בהן. אפילו קניתי לאחרונה זוג לנעמה.
ואכן הרגל שלי קיבלה את המנוחה הדרושה לה להתאושש, והכאבים שלי כמעט ולא מורגשים היום.
אני גם חושב שהתקופה שלי בהנעלה מינימליסטית שיפרה מאד את טווח התנועה של כף הרגל שלי, וחיזקה אותה.
בתקופה האחרונה אני מנסה לחזור לרוץ קצת וכל נעל ריצה "מסורתית" שאני מנסה היא בעלת סוליה מאד קשיחה וצפופה לי באצבעות (אפילו נעלי קרוספיט ייעודיות לריצה). אפילו בנעלי nike free הרגל שלי מרגישה כלואה.
מדי פעם אני מנסה נעליים מינימליסטיות טהורות של חברות כמו inov-8 או vivobarefoot והרגל שלי עדיין לא במצב שיכולה ללכת בהן. אני עדיין צריך את התמיכה.
מצד שני אני גם לא יכול לחזור אחורה לנעלים שנעלתי פעם.
הפכתי מאד רגיש למספר פרמטרים:
1. משקל - לא מסוגל לנעול נעליים כבדות.
2. תא אצבעות רחב - נראה כי האצבעות שלי החלו להתפרש יותר בנעל ואני חייב נעליים עם תא אצבעות רחב או גדולות בחצי מידה ממה שהייתי נועל פעם.
3. גמישות סוליה - תתפלאו כמה מעטות נעלי הספורט והריצה שהסוליה שלהן באמת גמישה ומאפשרת תנועה חופשית של כף הרגל.
4. תמיכה בקשת - זה פרמטר שאני עדיין לא יכול לוותר עליו, וכנראה שאני אפילו צריך אותו בשביל להחזיק יום שלם של פעילות בנעל ללא כאבים.
5. רכות הסוליה - אני לא יודע אם מדובר על רכות או עובי מינימלי. אני גם לא יודע אם הסוליה של הנאנו עבה יותר מהסוליה בת ה 11-15 מ"מ של ה minimus, אבל משהו בה הרבה יותר רך וסופג זעזועים, ולמרות זאת עדיין מאפשר לה להיות גמישה.
6. drop מינימלי - אני מנסה כמה שיותר לשמור על מנח יחסית ניטרלי של כף הרגל ודרופ של 4 מ"מ מרגיש לי מצוין. יותר מזה כבר מרגיש לי מוזר. פחות מזה עוד לא מצאתי עם סוליה עבה ורכה מספיק.
תהליך דומה של חיפוש עברתי בקיץ האחרון אחרי שסנדלי השורש בני ה 8 שלי התפרקו.
בתחילה ניסיתי להזמין מהאינטרנט זוג זול של סנדלי teva שהתבררו כקשים ולא נוחים.
אח"כ נשברתי והחלטתי ללכת לרכוש זוג סנדלי שורש חדשים (לא יאמן שהזבל הזה מתומחר בכ 300 ש"ח) אך הנוקשות והדרופ הגבוה שברו אותי,
ניסיתי ללכת לכיוון המינימליסטי בעקבות סקירת ה vivobarefoot ulysses של רן, אך הם היו מינימליסטיים מדי ומיד הרגשתי כאבים בעקב.
ואז גיליתי את ה Keen Clearwater CNX. סנדל מהגזרה היחסית מינימליסטית של חברת keen. לא מינימליסטי כמו היוליסס, אך פי כמה מינימליסטי ביחס לכל סנדל שטח אחר.
מדובר בסנדל קליל, גמיש, מותאם למים שהרגיש נוח מהשניה הראשונה בו נעלתי אותו. בתחילה לא אהבתי את המראה שלו כי סנדל לטעמי אמור להיות פתוח מקדימה, אבל עם נוחות לא מתווכחים, וגם די התרגלתי לנוחות שאבנים קטנות לא נכנסות לנעלים, ולפטנט הסגירה המוצלח של הסנדל.
לקח לי לא מעט זמן אבל בסופו של דבר ביססתי אפיון למה שחשוב לי בנעליים. הנאנו וה keen cnx הן בינתיים הנעלים היחידות שעונות על הקריטריונים מלמעלה. עדיין לא מצאתי את הנעל האידיאלית לריצה מבחינתי והייתי שמח לנעל עם קצת יותר רכות (שעדיין עונה על שאר הקריטריונים). אם יש לכם רעיונות אשמח לשמוע. אציין גם שלא ויתרתי על המינימליזם והרגליים שלי כל הזמן עוברות תהליך של חיזוק וגמישות ואני מקווה שבהמשכו אוכל אפילו ללכת זמן רב יחף ללא כאבים.
שורה תחתונה -
- רגליים זה משהו דינמי. הביומכניקה שלהן משתנה במהלך החיים (ואפילו לאורך כמה חודשים) ולא בטוח שאותה נעל תתאים ותהיה נוחה בכל שלב בחיים.
- לרוב נעל נוחה היא כזו שנוחה מהשניה הראשונה ולא צריך "להתרגל אליה" (הסתייגות לגבי crocs)
- תיאוריות לחוד ותחושה לחוד. הנעל האופטימלית היא זו שאתם מרגישים נוח לאורך כל השימוש בה וגם אחרי.
- יתכן שלכל פעילות תתאים לכם נעל אחרת, ויתכן שנעל אחת תהיה נוחה לכל פעילות.
- נעל נוחה היא לא תרופת קסם לאורך זמן. אם יש איזה בעיה ברגל שמורגשת למשל בהליכה יחפה כדאי לנסות ולפתור אותה באמצעות תרגילי מוביליטי, מתיחות, פיזיותרפיה ועוד.
- חברות לפעמים מוציאות דגמים חדשים שמכילים שינוי ממש קטן, אבל השינוי הזה יכול להפוך את הנעל מנוחה ללא נוחה ולהיפך. כך למשל כשקניתי את הנאנו 2.0 שלי כבר יצאו 3.0 וגם 4.0 (היום יש גם 5.0) והן לא היו לי נוחות. אני שמח שהחברה המשיכה לייצר גם את הדגם הישן (ונראה שיש לו ביקוש מאד גדול), למרות הוספת הדגמים החדשים.
- כשאתם מוצאים את הנעל שנוחה ומתאימה לכם, תדאגו לרכוש ולשמור לכם עוד 2 זוגות ממנה. לכו תדעו מתי החברה תחליט שהיא מפסיקה לייצר אותה...
לסיכום תמונה של חלק מהנעלים שעברו על הרגליים שלי בשנתיים וחצי האחרונות (לא כולל אלה שנמסרו/נזרקו)
מלמטה באמצע ונגד כיוון השעון:
קרוקס קלאסיות בנות 9 - נעל המנוחה האולטימטיבית, מתפקדות גם כנעל בית. אם כי הסוליה של אלה כבר שחוקה לגמרי ואני חייב להחליף אותן.
Merrell bare access 2 - הנעל המינימליסטית הראשונה שניסיתי. נעל כניסה למינימליזם שהיתה מאד נוחה אבל בשלב מסוים קצת לחצה לי באצבעות (פתיר בחצי מידה גדולה יותר)
New balance minimus road - נעל הכביש המינימליסטית של ניו באלאנס. נראה לי שהזמנתי מידת רוחב לא טובה ולכן לא היו לי ממש נוחות.
New balance minimus trail - אחרי ההצלחה של השחורות נקנו גם הכחולות. נעל מאד מוצלחת ויתכן שאחזור אליה כשהרגל שלי תבריא.
Reebok crossfit nano 2.0 - הנעל. כפי שניתן לראות אחרי הצהובות באו הירוקות ואחריהן גם השחורות (וכאמור גם זוג שנקנה לנעמה ולא מופיע בתמונה)
כפכף של קרוקס - הוא דווקא לא היה 100% נוח בחנות, ואחרי בערך שבועיים התרכך ונהיה נוח מאד.
Keen Clearwater CNX - הפתרון שלי לטיולים בקיץ.
עד כאן להפעם. הפוסט הבא בסדרה יעסוק באומנות (הממש לא מורכבת) של הזמנת נעליים ושאר מוצרים באינטרנט.
מלמטה באמצע ונגד כיוון השעון:
קרוקס קלאסיות בנות 9 - נעל המנוחה האולטימטיבית, מתפקדות גם כנעל בית. אם כי הסוליה של אלה כבר שחוקה לגמרי ואני חייב להחליף אותן.
Merrell bare access 2 - הנעל המינימליסטית הראשונה שניסיתי. נעל כניסה למינימליזם שהיתה מאד נוחה אבל בשלב מסוים קצת לחצה לי באצבעות (פתיר בחצי מידה גדולה יותר)
New balance minimus road - נעל הכביש המינימליסטית של ניו באלאנס. נראה לי שהזמנתי מידת רוחב לא טובה ולכן לא היו לי ממש נוחות.
New balance minimus trail - אחרי ההצלחה של השחורות נקנו גם הכחולות. נעל מאד מוצלחת ויתכן שאחזור אליה כשהרגל שלי תבריא.
Reebok crossfit nano 2.0 - הנעל. כפי שניתן לראות אחרי הצהובות באו הירוקות ואחריהן גם השחורות (וכאמור גם זוג שנקנה לנעמה ולא מופיע בתמונה)
כפכף של קרוקס - הוא דווקא לא היה 100% נוח בחנות, ואחרי בערך שבועיים התרכך ונהיה נוח מאד.
Keen Clearwater CNX - הפתרון שלי לטיולים בקיץ.
עד כאן להפעם. הפוסט הבא בסדרה יעסוק באומנות (הממש לא מורכבת) של הזמנת נעליים ושאר מוצרים באינטרנט.
